"וואי וואי, מה הייתי עושה לך!"
אני שואלת את עצמי אם אתה יכול להבין את זה. את ההרגשה הזו, את הכיווץ הבלתי רצוני כל פעם שאני שומעת משאית מתנשפת מאחורי, כשמכונית מאיטה כשאני הולכת ברחוב או אפילו סתם מחכה לחברה שתגיע ליד המשביר. אני אפילו לא מדברת על שעות החשיכה (ותודה לשעון חורף) שאז תחושת הסכנה או המגננה מכפילה את עצמה. סתם יום של חול, אתה יודע מה, אפילו חול המועד.
מה עובר לך בראש כשאתה מחליט לצעוק (וזה תמיד לצעוק, כי אם רק אני ואתה שמענו את זה, האם זה באמת קרה?) את דעתך הפרטנית על האיברים שלי באינטימיות אינטנסיבית שאני אפילו לא חולקת עם הגניקולוג שלי? אני לא חושבת שאתה מנסה לפגוע, או להשפיל. חבר טוב הסביר לי פעם שזו פשוט מחמאה. הדרך שלך להעניק לי נקודות חיוביות במאזן הדימוי העצמי. הרי אם אני לא רוצה שתגיד לי כמה אני סקסית למה אני לובשת חולצה כל כך צמודה או חצאית או אפילו, אתה יושב? מעיל פוך! הרי אם זה היה ההיפך, מבחינתך, זו האימ-אמא של המחמאות. רק תאר לך את הסיטואציה, אתה בדיוק יוצא מישיבה בפאב החביב עליך, עם החברים החביבים עליך ואז מכונית מלאה בנשים עוברת לידך וצורחת "גבר, איזה תחת! הייתי טוחנת אותך עד שלא היית יכול לעמוד!!". באותו הרגע היית מתקשר לחברים שהשארת בפאב ומעדכן אותם איך כל השעות בחדר כושר סוף-סוף מתחילות להשתלם, כי הנה, אתה קוצר את הפירות. כרגע עבר אוטו מלא בנות שהצהיר באמצע הרחוב בכמה תנוחות הוא היה מוכן לעשות אותך ואיך היית נהנה מזה. יותר טוב ממדליה.
כן, אתה בשורה האחרונה. מה? המילה קורבן מקוממת אותך? אונס? אם אני לא מגזימה קצת? שכבר אי אפשר להחמיא לנו כי כל דבר הוא הטרדה מינית? אתה יכול לשבת. יש לי עוד כמה תובנות בשבילך.
אל"ף. זו וואחד הטרדה מינית. כל התייחסות מבזה או משפילה המופנת לאדם ביחס למינו או מיניותו היא הטרדה מינית על פי חוקי מדינת ישראל. אבל לכי תתלונני על כל אידיוט שהפנה לעברך קולות מציצה, עשה תנועות גסות עם הידיים כשהוא מצביע על הגוף שלך, צעק לך בדיוק מה הוא הולך לעשות לך, לאמא שלך ולאחותך, שרק לך כמו לכלב, החווה אצבעות מהצד השני של הרחוב לעבר החזה שלך או סתם שיפשף את איבר מינו כדי להדגים לך במה תזכי, אם רק תעתרי. לכי תסתובבי עם שוטר צמוד, נציג משמר אזרחי ועורך דין. מצד שני, כשאת עם הולכת עם גבר ברחוב, עניין ההצקות יורד באלפי אחוזים. עניין של כבוד בסיסי עבורכם, לא?
בי"ת. אנחנו מרגישות חשופות שם. ומ-פ-ח-ד-ו-ת. מפחדות לצאת לבד, לצעוד לבד. רובנו משתדלות להדחיק את האפשרות הזו, שמישהו יפגע בנו, כי אז לא נצא לעולם מהבית או שנתחיל להתארגן על חיג'אבים מחו"ל. אבל ההרגשה הזו קיימת כל הזמן. כל יום. כל היום. אין לזה חוקים. כמו ענן אפור שמלווה אותך, אבל את לא תמיד מבחינה בו. לא משנה מה תלבשי, בת כמה תהיי או כמה תתאפרי. הרי נהג משאית שנוסע במהירות של 90 קמ"ש לא מסוגל להבחין אם שמת שחור בעיניים או ששוב לא ישנת בגלל מועד ב' לחדו"א. אבל הוא כן יכול לצפור מאחורייך ולצעוק לך משהו סוטה בכניסה לבגין. תאר לך להסתובב כל הזמן בהרגשה שכל אידיוט יכול לבוא ולהעיר משהו, או חמור יותר - לגעת. ומה כבר המרחק בין הערה מגעילה לליטוף לא רצוני?
גימ"ל. אתה בטח מציע לענות לו. לעמוד מולו. או להצטייד בגז מדמיע או שוקר חשמלי. הבא להשפילך, הקדם לחשמלו? אז גז מדמיע לא אקטואלי כי רוב ההערות האלו הן "הער-וברח". רובכם המוחלט לא נשאר לשמוע איך אנחנו מגיבות או יוצר מגע מספיק קרוב בשביל שנוכל לחשמל אותכם. אני מודה, הייתה תקופה שניסיתי לענות. אצבע משולשת לנהגים החצופים, הערות על תסביך פין קטן מידי כלפי אלו שתיארו לי בציוריות משהו איך היו הופכים אותי לאישה הרבה יותר מאושרת. כל מי שהעז לפתוח עלי פה או עין עניתי לו. זה לא עזר. על כל בחור שהשתקתי (ולשמחתי היו הרבה שברגע ששמעו תגובה תקיפה קיפלו את הזנב ועברו לבחורה הבאה בתור) הופיעו עוד חמישה. שלא לדבר על הפחד שיהיה איזה אחד שיחליט שעניתי לו יותר מידי בחוצפה ויחצה את הכביש כדי להראות לי באבי-אביו מה הוא חושב על התשובה שלי.
דל"ת. "אז תתעלמי" אתה בטח מציע. אנחנו רגילות להתעלם מכל כך הרבה דברים. הכלים המלוכלים בכיור, ריח רע מהפה, העדר סיפוק מיני. האמת, כשאני עם האייפוד, אני לא שומעת אתכם. אם אני מורידה את משקפי הראייה אני גם לא רואה אתכם (ועולה על אוטובוסים לא נכונים, אבל זה סיפור אחר). במקרי חירום אני גם מסוגלת להתקשר לחברה ולשוחח איתה בחשיבות עד לתחנה רק כדי לקבל לגיטימציה להתעלם ממכם. אבל לעזאזל - למה לחיות בתוך בועה מרצון בגללכם? ולא משנה כמה לילי אלן צורחת לי באוזניות, קולות נשיקה אפשר לשמוע מעבר לכל ווליום, במיוחד שהם עוברים סנטימטר ליד האוזן שלך.
ה"א - מבחן התוצאה. מעולם, אבל מעולם, לא נתקלתי בוידוי של בחורה בסגנון: "הוא עבר לידי ואמר לי שהפטמות שלי עושות לו חשק. מאותו רגע ידעתי שזו אהבת אמת, שאני רוצה ללדת את שלושת ילדיו ולסעוד את אמו החולה בביתנו המשותף". זה לא עושה לנו את זה. לא מחמיא, לא מפרגן, לא אקט חיזור לגיטימי. גם לקרוא לנו "כוסית" לא ממש מרעיד לנו את השחלות בכיוון החיובי. אם אתה עובר ברחוב ורוצה את תשומת הלב של בחורה יפה - תחשוב על דרכים יותר יצירתיות מ"תנובה, עם ציצים כמו שלך הייתי פותח מחלבה" (אמיתי לגמרי, אפילו אני לא יכולה להמציא משפט כזה). ואם סתם מתחשק לך לפזר את האבחנות שלך על המין הנשי בזמן נסיעה ברכב השטח המגוחך שלך - עדיף שתתאפק ותשמור את זה לעצמך. כמו שאבא שלך היה צריך לעשות לפני שהוא הכניס את אמא שלך להריון.
בוהן
מדהימה כל ההתקוממות כנגד חוקי ההטרדה המינית, כאשר היא כל כך נוכחת בחיינו... ליד מעונות האוניברסיטה העברית (אני לא גרה שם, אני פשוט מחנה לידם את האוטו) מסתובבים כל הזמן מטרידים. תגובת המשטרה? עוד הטרדה.
השבמחקהמצב על הפנים... פשוט מייאש, ונשים התרגלו לזה לצערנו. מי שמקימה קול לחישה (חלילה קול צעקה) מקוטלגת כבכיינית/מסרסת/כלבה. כנראה שאפילו בימינו קשה לגברים (ואני משתמשת במונח בחופשיות יתרה) מסוימים לעכל את העובדה שלנשים יש כבוד עצמי והן אינן נחותות מהם...
זה כל כך מתסכל.
השבמחקהכי נורא זה באיזור של הסנמטק. זה בערך האיזור הכי יפה שיש אבל הוא מפוצץ ערבים/ערסים בדרך לעיר/תלפיות/אבו טור/כל מקום אחר. זו צומת נוראית. לא הייתה פעם שהלכתי שם לבד ולא קיבלתי איזה הערה/צפצוף/שריקה.
בגלל שאני קמה כל כך מוקדם, לפני שהחלפנו לשעון חורף הייתי יוצאת מהבית בחושך. לא דימדומים, לא שחר, חושך. לילה. אין אור. הייתי עומדת לבד בתחנה מחכה לאוטובוס, יחד עם הערבים שהיו פותחים את הסופר של דניה והפועלים שכבר שנים רבות עובדים על המסלול המטופש של הרכבת הקלה.
כל בוקר הייתי בטוחה שמישהו בא לאנוס אותי עוד שניה. זה הגיע למצב נוראי בבוקר אחד ששני רכבים נעצרו לידי!! אויש, הלב שלי צנח.
מילים כדורבנות בוהן. צריך להפיץ אותן ברבים.
וההערה של תנובה והמחלבה, OMG!!!, זה אחד הדברים הכי נוראיים/מצחיקים ששמעתי בחיי!
פשוט הוצאת לי את המילים מהפה ! זה די עצוב האמת..
השבמחקאבל הכי מתסכל זה שאני לא יודעת אם ראיתי יותר מדי סרטים ובאמת הפכתי לפרנואידית או שיש לי סיבות מוצקות לחשוש לחיי אפילו שאני רק יורדת לסופר ב8 בערב שכבר חשוך
חזק. לא אהבתי את הקטע עם האונס, אבל אולי זאת סתם רגישות שלי. בכל מקרה, אני חושבת שהפוסט הזה מצוין,
השבמחקרק חבל שהוא לא מגיע לקהל הרחב.
או שאולי יש דרך להעביר את זה לקהל הרחב?
בידידות,
הזרת.
היי בוהן.
השבמחקעברתי על הפוסט והזדהתי עם כל מילה (טוב, חוץ מהקטע של המחלבות. מה לעשות, היושב במרומים חנן אותי בקטנים ;))).
זה קורה לנו כל שבוע לפחות ואנחנו אפילו לא מתייחסות לזה (יש מצב שהתרגלנו להערות/תנועות הגועליות??), כי בדיוק עכשיו כשאני כותבת את השורות הללו, אני נזכרת איך אתמול כשעליתי על קו 19 מהדסה עין כרם למרכז העיר, ישב ממולי גבר כבן 50+ שלא הפסיק לקרוץ לי כל הנסיעה...
ברור שלא התייחסתי וברור שעשיתי את עצמי "לא רואה", אבל בתוך-תוכי ניסיתי להבין מה הוא רוצה ממני....
בהתחלה חשבתי שיש לו "בעיה מצמוצית", אבל כששמתי לב כשהוא עושה את זה רק כשהעיניים שלו פוגשות בשלי (נשמע רומנטי, אבל לא), הבנתי שהוא מתכוון למשהו אחר...
המדהים הוא שהם לא מתביישים להגיד את המילים הבוטות/לעשות את התנועות המגונות בפרהסיה... הם כאילו מצפים שאחרי כל משפט סקסיסטי/אידיוטי שלהם הקהל יעצור מלכת, יביט בהם בהשתאות וימחא להם כף.
ממש כמו בבוּנים בגן חיות!!
מממ... דנה כתבה פה שליד המעונות באונ' העברית יש המון מטרידים.
עברתי למעונות לפני חודש ובנתיים לא נתקלתי בכזה או אחר...
מקווה שזה ימשיך כך ושאף אחת לא תצטרך להתקל בשעת לילה מאוחרת (או באור יום לעיני העוברים והשבים בכיכר ציון/המשביר/מחנה יהודה/השלימו את המשפט) ברפה שכל שחושב שאומר לפני שהוא חושב...
:-/
מה חבל שקהל היעד לא יושב בבית וקורא בלוגים ):
השבמחקבוהן לשלטון!
השבמחק