'Tis the season to be slutty, la-la-la, la-la-la-la*

"אני רוצה להיות כאילו נזירה, אבל נזירה סקסית"

(בזאר במדרחוב, תחילת השבוע)

שנה שעברה אירעה תקלה מבצעית בבית בוהן. אני, שמכינה את התחפושת שלי חודשים לפני, כולל רכישת בדים, אביזרים, תפירה, הדבקה, קללות וסקיצות- שקעתי בפרויקט מקצועי מטופש והגעתי לערב פורים חסרת נשימה ויותר גרוע - חסרת תחפושת. זו היה כשל מבצעי בדרגה חמורה. מה שנראה בביתנו "הפאק הזה עליי". הרי כל שנה אני מייצרת ציפיות כאיש מוסד בינוני בחופשה באירופה ומביאה תוצאות ואילו השנה, אני עומדת לאכזב. אין מקוריות, אין תחפושת. אין תיכנון מוקדם ולעזאזל - איפה מכונת התפירה המזדיינת שלי? "אמממממממממממממממממממא, מי גנב לי את מכונת התפירה המזדיינת שלי?"

אמא בוהן הגיעה לסלון. בעיניה היה המבט שאומר "שיט, היא שוב מטורפת", אבל אני התעלמתי. לעזאזל, אין לנו זמן עכשיו לשטויות האלו של :"האם זו באמת הבת שלי ואולי הייתי צריכה להניק אותה יותר כשהיתה קטנה", אנחנו במצב חירום. אין לי תחפושת. "בוהן, תנשמי עמוק" היא ניסתה להרגיע " יש לך דימיון שצריך ריסון תרופתי, אני בטוחה שתצליחי לחשוב על משהו".

למזלי, ובעצם למזלה, נזכרתי שקראתי איפשהוא שטים ברטון השתלט על פרויקט עליסה בארץ הפלאות והיי, תמיד רציתי להיות עליסה. שמלה תכולה מברנרד שבקושי נסגרה עלי, גרביונים לבנים, נעלי מרי ג'ין, מפת שולחן שהפכה לסינר, פפיון שחור בקארה, שעון כיס וארנב (כי תמיד יש לי ארנב פנוי בבית) ונראיתי פורימית. טסנו למסיבה בחניון הלאום, קפאנו בכניסה, שילמנו חצי משכורת סטודנט ונכנסנו רק כדי לראות אותה, את עליסה.

"יואו, איזה קטעים" היא אמרה לי "את גם עליסה. אנחנו תאומות!". טוב, לא ממש. כי היא הייתה במיני כחולה, איזו גופיה שאיפשרה לפיטמות שלה לקרוץ לי, ביריות לבנות מרשת וסרט בשיער, אלא מה. לידה עמד הבויפרנד, לפחות אני מקווה שהוא היה איתה במינימום קשרי יזיזות ושהובטח לו פיצוי הולם, כי הוא הולבש בתור ארנב, כולל האוזניים והזנב. "זה ממש חמוד" אמרה לי אליס ואני רציתי למות. מעולם לא הרגשתי לבושה כל כך.

שתבינו, אני לא בחורה שנוהגת להתלבש יותר מידי. אם אלוהים נתן לך קליוויץ' מספיק יפה, חובה עלייך לחלוק אותו עם העולם, זה מה שאני תמיד טוענת. ובכל זאת, במסיבה הזו, שלהזכירכם התארחה בחניון נטוש בקור של 7 מעלות בצל, הרגשתי קצת, איך לומר, חסודה? בנות (נשים?) מכל הגילאים, צבעים והמידות הדגימו יפה איך ניתן לשפר את מערך יחסי הציבור של רוב מקצועות הצווארון הכחול. חסרות לנו אחיות? ספרניות? מלחיות? שוטרות? מלצריות על סקטים? מלכות סאדו? שטויות. פשוט תשלחו את הבנות הללו לביתני הגיוס הנכונים ותראו איך שיעור ההתגייסות קופץ פלאים. אגב, גם חיילות צה"ל ישמחו לשדרוג סקסי. אין כמו סוודר קצינות עם גרביוני תחרה. באחריות.

לשם שינוי, בסיטואציה הנוכחית, אני הייתי הבעיה. הרי היה לי נורא קל לתפוס פה את עמדת ה"אוי אוי, איך הפך החג הזה לחג השרמוטות. איפה הימים שבהם אסתר המלכה ממש לבשה משהו ולא סתם הדביקה כוכבים על הציצים", אבל זו תהיה צביעות כי:

א. הרי בכל מקרה בעוד כמה עשרות שנים בעת שאהיה עסוקה בצביעת שיער שיבה וספירת צמיגי שומן, אני מתכננת לשלב גם כמה קינות על אובדן הערכים של הנוער כיום ולמות מקנאה על האומץ ומנגנון החום-קור המשובח שלהן, אז למה להתחיל עכשיו?

ב. גם אני רוצה! גם אני רוצה להיות לוהטת! גם אני רוצה שכבת רוק מעריצה\חרמנית בכל אשר אלך, גם אני רוצה להיות חתלתולה פראית ולהתעוות על הבמה בחושניות בלי אביזרים מפגרים שאמנם שומרים על אמינות הדמות, אבל ראבק, ניסיתן פעם לרקוד עם כנפיים של מלאך??!?

אתם יודעים למה הן מתלבשות ככה? למה אנחנו מתלבשות ככה? כי אנחנו יכולות. כי אנחנו כוסיות. כי זה כיף. כי את קורעת את התחת בפילאטיס (הן, אני לא מתקרבת לזבל הזה) ונמנעת משוקולד בדיוק בשביל להשוויץ. הרי כל הזמן מצפים ממך לחנוק את המיניות שלך עד לפיתוח הפרעת אכילה בינונית. לשנוא את עצמך שאת לא מספיק רזה, לא מספיק יפה, לא מספיק נשית, לא מספיק מושכת והנה מגיע החג הנהדר הזה, מלווה באלכוהול וממתקים ומאפשר לך לחגוג את הגוף שלך בפראות ולגלות שוואלה, בזוית הנכונה, מחוך מויניל עם רוכסן במפשעה דווקא מתאים לך.

פורים הוא הוא הדבר הכי קרוב לאורגיה המונית שהדת היהודית מאפשרת לנו. הכל בחוץ, הכל סקסי, הכל נראה טוב ומדהים (ותודה למועדונים על תאורה מטשטשת!). תסתכלו פעם על הבנות האלו, שרוקדות לידכם במסיבה. הן נראות סובלות? או.קי, אז יש בדים שיותר נוחים לגוף מנגיד, פלסטיק ורשת, אבל עדיין, איזה כיף לנענע את כל מה שאפשר בלי לפחד שרואים לך את הצלוליטיס. הרי אפילו הדסה, הממזרה הקטנה, לא השתלטה על המשרה ליד אחשוורוש בגלל שידעה לפתור בהצטיינות תרגילים בטריגונומטריה. לא, היא שמה קצת רוז', קיפלה קצת את החצאית ויאללה חיינדלך. ושתי? שתישאר קפוצה ופריג'דית, שיהיה לה בכיף.

נמאס לי מההתחסדות הזו, מציקצוקי השפתיים כשעולה עוד ילדה בת 17 עם בגדים מינימלים ונצנצים בעיניים לאוטובוס. האלו? פורים, מותר. הרי כל רגע אחמדניג'ד יכול להתחרפן, מישהו יכול להחליק עם המשאית ולהרוג משפחה שלמה, אחר יחליט שמתחשק לו להטיס את הטרקטור שלו לתוך המדרחוב על קבוצת ילדים מחופשים וההוא בהנהלה יחליט שדווקא זיוף הדרכון שלך יכול לעזור לו בכניסה לדובאי. פעם בשנה מותר לנו לחגוג. במצווה. בהקצנה, במיניות, בצבע. לפתות ברישיון בלי לפחד שמחר יכתבו על הקיר בבית ספר שאת זונה, כי גם מלכת הכיתה עושה בדיוק אותו דבר.

לא מתאים לך? מעדיפה תחפושת מושקעת? בגדים רחבים? להתלבש ממש לפי רעיון מוגדר ולא סתם להחליט שאת חתולה (במעליל)? לכי על זה. תלבשי מה שבא לך, תתאפרי איך שאת רוצה ותרקדי איך שמתאים לך. זה פורים, מותר. אני אישית, עוד לא יודעת בדיוק למה אני מתחפשת. זה נע כרגע בין סוכנת מוסד, זורו (או כמו שאני אקרא לה 'זארה') או ליידי גא-גא. המשותף לכולן? בגד גוף צמוד, גרביונים שקופים ומגפיים מעל הברך. את השאר אתם יכולים לדמיין.

ובאמת, לפעמים חבל, שלא כל יום פורים.

_

* ותודה ליעלי על הכותרת.