"קראתי שונוס תתארח אצל שבתאי ותגרום למהומות קלות בביתן הכספים, אז הוא בטוח יתקשר אלי"
(שיח גרציות בבית הקפה, השבוע)
הזמן: די מזמן, כשכריות כתפיים עשו פה עוד את הסיבוב הראשון
סטטוס תעסוקתי: כתבת טרייה מהשקית שמוכנה לרצות
הסיטואציה: עורכת מבוהלת במגזין שכבר לא קיים, שיחה ב8 בערב, קול בפאניקה.
"את חייבת לעזור לי" היא אמרה "האסטרולוגית שלנו ילדה!".
"נו" השבתי לה באותו תחכום אישי ששמו נועד למרחקים "והיא לא הצליחה לחזות מראש את תאריך הלידה?"
"מה? לא. זה פשוט, הפתיע אותנו. אבל תקשיבי, אני חייבת שתעזרי לי. את יכולה לכתוב את תחזית האסטרולוגיה החודשית?" צייצה לעברי וקול העורכת הגדולה והמעשן נשמע ברקע "שתגיש לנו את זה עד מחר בבוקר, בשבע"
"סליחה" גייסתי אסרטיביות שלא ידעתי שיש בי "אני לא מבינה כלום באסטרולוגיה. אופנה, כן. פוליטיקה, בסדר. תרבות פופלרית- העירי אותי באמצע הלילה ואזמזם לך את כל הביוגרפיה של טורי ספלינג, הפוך. אבל מזלות ודגים? הכתובת הלא נכונה קוקי"
"תקשיבי" היא אמרה כאילו היא ממתיקה איתי את סודות הגרעין של דימונה ואת המידה האמיתית של נועה תשבי ביחד "לא צריך להבין בזה. להיפך. זה כמו טוטו. ככל שאת לא מבינה יותר, ככה התחזיות שלך יותר מוצלחות. מה הבעיה? רק תשמרי על כמה כללי יסוד. תאומים עם פיצול אישיות, עקרביות עצבניות, דגים רומנטי ולהיזהר מבתולות"
"הא!" עניתי "דווקא את האחרון ידעתי כבר. סיפרתי לך פעם על הבתול ההוא שהתחיל לבכות לי ב--". אבל היא כבר ניתקה. ואני כתבתי תחזית אסטרולוגית מדהימה ואופטימית שממליצה לכולם להיזהר מיום חמישי ה- 17 לחודש, בין השעות 21:15 ל-22:00 ולא לבצע שיחות טלפון לא הכרחיות. לכו תוכיחו שרק רציתי לראות פרויקט מסלול בשקט.
אני מודה, מעולם לא חשתי חיבה לקוראות בכוכבים\קלפים\מיצי מעיים. לא נתתי לאף אחת להכין לי קפה עם משקעים (מלבד אחמד מ"ארומה" שיודע בדיוק איך אני אוהבת את זה) (אוו, הסוגריים האחרונים נשמעים כל כך כחולים! ורבי משמעות! ושמאלנים הומניטריים! כן, אחמד, תראה לי איך אני אוהבת את זה. עם מעט קצף. רותח. על דל שומן. כן! כן! כן!)
איפה היינו?
כן, אסטרולוגיה זה בולשיט. אני יודעת, כי יצא לי לכתוב את זה.
א-ב-ל, הימים שאני עוברת הם ימים קשים. כל מוספי החג של העיתונים מרוששים את רוחי הקטנה, הגעגועים למישהו תוקפים אותי בחלומות והקריירה שלי מתחילה להיראות כמו עינב בובליל: צבעונית, ענקית, רועשת - אבל בלי הרבה תוכן מהותי. וכידוע, בזמנים קשים, את מוצאת את עצמך עושה דברים שלא חשבת שתעשי, רק כדי לקבל תקווה.
דברים כמו להשתלט על מוסף האסטרולוגיה השנתית ב"לאישה" ולחפש בו נחמה.
"האתגרים שיציב לכם שבתאי יהיו קשורים לגופים רשמיים וכן להליכים בירוקרטיים ומשפטיים"- וואט דה פאק? מה זה אומר? להתמודד שוב עם תיאומי מס בסניף של מס הכנסה בגבעת שאול? לריב עם הבחורה מביטוח לאומי? להתחנן לתור בחודש הקרוב בקופת חולים כי אני-אולי-בהריון-ולחכות שלושה-חודשים-מעכשיו-לבדיקה-נראה-לי-קצת- מוגזם?
אילו אתגרים מכין לי שבתאי? ומה כבר לא עברתי עם המערכת הבירוקרטית והמשפטית בארץ שעוד יכול להפתיע אותי? רגע, אולי מדובר פה על התביעה הדימיונית שלי נגד עיריית ירושלים? התביעה שבה הם ישלמו לי מיליון שקלים על הבוהן השבורה? אה-הא! יגעת ומצאת - תאמין.
הזוית האופטימית: לאחר דיון של חודשיים אקבל בסביבות אפריל כמות נכבדה של מזומנים מעיריית ירושלים
הזוית הפסימית: מס הכנסה שוב ישלח לי תלוש לשלם לו 10,000 ש"ח בטרם יעוקלו כל נכסיי.
"התחום הכספי השנה נתון להשפעות כוכביות חיוביות ובמגמת חיזוק" - הופה, הופה. מגמת חיזוק זה טוב. גם השפעות חיוביות, שאני מקווה שזה אומרת בכוכבית כי הבורסה ומדד ת"א 100 יעלו, כי שם כרגע נמצא רוב הכסף שלי. האמת, כוכביות, אני אצא איתכן וופרית. תנו לי העלאה קטנה במשכורת ודירה בשכירות נורמלית ברחביה ונצא פיטיות. כי גם ככה אתן חייבות לי על 26 שנה של מגמות היחלשות.
הזוית האופטימית: זכייה בלוטו, השמלה השחורה של בלמיין, כסף לנסוע לברצלונה
הזוית הפסימית: לא יפטרו אותי
"מאדים, שיימצא במצב נסיגה בין סוף דצמבר למרץ, ישפיע על התחום הביתי מאמצע אוקטובר ועד יוני- מודה, הייתי צריכה לערוך תרשים של לוח שנה וחבר פיסיקאי כדי שיסביר לי למה התכוונו פה. ואולי גם מתמטיקאי חובב שייצר פרבולות . אה, רגע, יש המשך "בהשפעתו ייתכנו שיפוצים ותיקונים בבית ומעבר דירה באפריל או ביולי" - קודם כל, מי כותב את השטויות האלו? למצוא דירה באפריל? בירושלים? או יותר גרוע- ביולי? בוא נסגור על ספטמבר ונראה אותי מתקוטטת עם סטודנטים רעבים. חוץ מזה, אצלנו בבית לא משפצים מה שאפשר לקנות חדש. המדיח נוזל - מחליפים. הילד צורח - מאמצים. או שאולי גם האסטרולגיה רומזת לי כי הגיע הזמן לעזוב את הבית של ההורים?
הזווית האופטימית: חדר ארונות, מתקן לנעליים ומרפסת שמש חדשה.
הזווית הפסימית: לחפש דירה ביולי
"לפנויים - חודש נובמבר טוב להיכרויות, במיוחד ב- 16 בשעות הערב". אז איפה אתן הולכות להיות ב-16 בנובמבר? עוד לא יודעות? נו, מה איתכן, זה רק עוד חודשיים בדיוק! איך עוד לא תיכננתן מראש? אני אגיד לכן בדיוק איפה אני הולכת להיות. אני הולכת ללבוש שמלת מיני שחורה, עם סטרפלס (כדי לבלבל אותו!) לשזור ורד אדום בשערי, לעלות על פלטפורמות ולחרוש את כל רחוב שלומציון אחרי האביר המיסתורי שמחכה לי. כי, היי, ה-16 לנובמבר, שעות הערב. כדאי שהוא יהיה שם.
הזווית האופטימית: כריסטיאן בייל יריב עם אשתו המעצבנת ויחליט להסתתר בישראל. נגיד בחודש נובמבר.
הזווית הפסימית: להעריך לא נכון את העליות ברחוב שלומציון ולשבור שוב את הרגל.
"השפעה כוכבית טובה להיכרויות ולרומנטיקה קיימת גם בין אמצע יולי לאמצע אוגוסט" - אה, תוכנית ב'. כמה חמודות הכוכביות. יענו, הן כבר יודעות כי בנובמבר אני הולכת לפשל, אז הן כבר מכינות לי את הקיץ. האמצע, של האמצע של הקיץ. עת אני מתנשפת כבהמה לוויתנית, מוחה זיעה מגופי הלח, מבלה שעות במכוני תלישה ומריטה ובאופן כללי שונאת אדם יותר מהממוצע. כן, אז הוא יגיע. סחטיין עליכן כוכביות. תוכנית גיבוי זה תמיד טוב. במיוחד לרווקות.
הזווית האופטימית: מזגן
הזוית הפסימית: תל אביב בקיץ
ולסיום:
"קחו בחשבון שהשנה תיהו פחות חסונים ועמידים בפני קררות ושפעת, במיוחד בין נובמבר למרץ. כמו כן יהיה עליכם לטפל בשיניים". נפלא. כפרה עליכן כמו שאומרים אצלנו. לא רק שיש לי הבטחה בדפוס כי השנה אני הולכת לחטוף שפעת חזירים\עופות\קרדיות האבק. גם ינשרו לי כל השיניים, מלבד הבינה שלנצח תמשיך לכאוב. וגם מה זה "תהיו פחות"? האלו, כבר שנים אני אחראית לבד לעליית המניות של "טבע" בגלל היכולת לחלות כל שבוע שני במחלה היסטרית יותר מהשנייה. אז השנה זה יתגבר? אולי נאשפז אותי בתוך בועה וזהו? נשב שם רק אני, מכונת החמצן והשיניים שלי, שאהפוך לשרשרת סביב צווארי.
הזוית האופטימית: בהדסה יש רופאים חתיכים וסטודנטים לרפואה שווים
הזוית הפסימית: ובכן, למות בלי שיניים.
שתהיה שנה טובה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מיאו, חתולה.