להיות כוסית מחשבתית

"לא, סליחה, שרקתי לחברה שלך"

(ערסוואת בתלפיות מדרדר את הביטחון העצמי שלי לקאנטים)

הבוקר, ובבוקר אני מתכוונת אחרי חצות היום כי ככה זה כשחולים, העיר אותי טלפון מאיזור חיוג תל אביבי. עקרונית, מאז שקשת, הוט ויס דחו אותי בזילזול, אינני עונה לטלפונים תל אביבים. בשביל מה? כל שיחה היא עוד אכזבה, או גרוע מכך - יחצנית המזמינה אותי לפתיחת יוגורטיה ברחוב בן יהודה באותה רמת רצינות שבה רבין הוזמן לקבל פרס נובל לשלום. "זה מאוד נחמד" אני תמיד אומרת להן "אבל אני ירושלמית". "למה??" מגיבות רובן בזעזוע, כאילו נולדו ברוטשילד פינת שינקין "למה שמישהו ירצה לגור בירושלים?". ובכן, בעיקר כדי לשמור על השפיות. אבל זה דיון לפוסט אחר.

בכל מקרה, התקשר אליי האפס-שלוש הזה ובלי לשים לב וכנראה בהשפעת הנוסידקס המרחף שלי, עניתי. "שלום בוהן" אמרה בחורה מ-א-ו-ד צעירה, מהסוג שמקפץ בסטילטו במועדונים עד ארבע בבוקר ורואה את גיל 22 מלמטה "מדברת שי-לי מסוכנות הדוגמנות (תחשבו על הסוכנות הכי חזקה בארץ, אליה אני מתכוונת)".

"אוו שלום" השבתי לה בהתחנפות, בכל זאת, לא בכל יום מגיע הטלפון שחיכית לו מגיל 15 בערך "נהדר שהחלטתם להתקשר. אני רק מחכה לכם, כאילו, פוראבר. שלחתי תמונת גוף ופנים עוד שצילמו אותן בפילם. דיגמנתי מול מצלמת הוידאו של ההורים שלי כשעוד היה וידאו. הערצתי את קלאודיה שיפר עוד לפני שהיא התחרמנה על השער של הID עם הרצגובה. בקיצור שי-לי, שנותיי היפות כבר כמעט מאחורי - עכשיו באים?"

"אהמ, כן, תקשיבי. רציתי רק להעביר לך ידיעה על דוגמנית חדשה שיש לנו למדור שלך, מה האימייל?"

אני, מה שנקרא בפי העם "כוסית מחשבתית". זכורה לי איזו סיטואציה, בדרך כלל מלוות אלכוהול שבו הסתכלתי על עצמי בראי ואמרתי "בואנ'ה, את לא רעה!". התמונה הזו התקבעה בראשי הקט והנון-בלונדיני ומאז אני משכנעת את עצמי שאני אכן - כוסית. נכון, לפעמים המציאות הקשה מתקיפה אותי, בדרך כלל ליד מראות או שאני מנסה להידחק לג'ינס מידה 36, אבל היי, אני אישה, אם יש משהו שאני יודעת לעשות טוב - זה להדחיק.

האם גם אני כוסית מחשבתית? בטח שאלת את עצמך, (או כמ"ח, כפי שהגדירה יפעת הקוראת הנאמנה של הבלוג, שאותה אני אוהבת במיוחד היום לאחר שסיפרה לי כי מאלצת את חברותיה לקרוא את הבלוג במקום לעבוד. תודה יפעת! תודה לגישה חופשית לאינטרנט במקום העבודה!)
 כי איך אפשר לדעת? ואולי אני סתם כוסית? או סתם בהמה? (ולקוראת מעין חודדה, את סתם בהמה. שלום, תודה ותתפקדי ביציאה) . בשביל זה יצרתי את המבחן המושלם, עליו עבדתי ברציפות 10 דקות בטרם שיחררתי אותו לעולם ובו תוכלי לגלות, אחת ולתמיד - את כוסית - או סתם חושבת ככה?

(1- זו נקודה אחת. 2- זה שתי נקודות ו3 זה ארבע נקודות. למה? כי אני יכולה).

א.  הקיץ הגיע. עם מה תלכי לים?
1. עם הבקיני הלבן והקטנטן שלי וציון ברוך, כדי להרגיז את הערסים.
2. עם בגד הים החצי שלם שלי (נו, זה שחושף את הצמיגים, סליחה את הבטן השטוחה שלי) ואדיר מילר, בשביל הצחוקים.
3. עם בגד ים שלם, פריאו ומחשוף שמגיע עד הטבור כדי שיוכלו לראות את הציצים היפים שלי. קובי פרץ יתלווה אלי, לאוירה.


ב. את הולכת ברחוב ומישהו שורק וקורא "כוסית!". את-
1. משחררת אליו חצי חיוך וממשיכה. מה לעצור עכשיו על כל ערס ששורק לי? אני בחיים לא אגיע הביתה
2. מסתכלת במהירות לקלוט את המפגע, מאיימת לסרס אותו בכלים מהמאה ה-16 ואז מספרת על זה בגאווה לכל מי שתפגשי במהלך היום.
3. צועקת עליו "תשרוק לכלב שלך!" רק בשביל לגלות שהוא בכלל לא כיוון אלייך

ג. אם את בחנות בגדים, בדרך כלל ניגשת אלייך
1. המוכרת הצעירה עם המסטיק והסקיני שמוציאה לך מהמחסן את הפריטים המיוחדים במידות אפס.
2. המוכרת השמנמנה והלהוטה לעזור שמראה לך את הג'ינסים עם הגזרה הגבוהה
3. המוכרת המבוגרת או בעלת החנות שמתעקשת להסביר לך בפירוט את המבצע על הפוטרים.

ד. אם כבר אנחנו פה. איך נראה ארון הבגדים שלך?
1. עקבים גבוהים, סקיני שיושב עלי בול, סריגים רכים והלבשה תחתונה מלה פרלה
2. שמלה שקצת קטנה עלי אבל עלתה מלא כסף וחבל לי לזרוק, עקבים וסניקרס, חולצה שעושה לי מחשוף מדהים וחוטיני שאני תמיד מחליפה ברגע האחרון לתחתוני כותנה, כי יותר נוח.
3. יש לי כמה זוגות עקבים, אבל רובן עם פלטפורמה, מעץ. שמלה שקניתי לחתונה של אחותי ועושה לי אחלה מותניים והמון מכנסיים מחוייטות לעבודה.

ה. בואי ננסה קצת דימיון מודרך. תעצמי עיניים ותעני- מתי את חושבת נראית הכי טוב שאת יכולה?
1. היום בבוקר בדרך למבחן בדיני עבודה.
2. אחרי מחלת הנשיקה של שנה שעברה. ירדתי מתחת לחמישים קילו.
3. מסיבת הסיום, תיכון עירוני, מחזור 2002. עשיתי פן.

ו. מה חבר שלך סיפר לחברים שלו עלייך?
1. "אחי, אתה לא מבין איזו כוסית היא"
2. "גבר, אתה לא מבין איך היא מצחיקה אותי"
3. "אני יכול לדבר איתה שעות"

ז.  שיחת בנות רגילה, כולן מתלוננות בכיף שלהן. כשזה מגיע אליך את אומרת:
1." נורא קשה לי למצוא חזיות במידה שלי. לא מייצרים היקף כזה קטן לקאפ כזה גדול"
2."המכונת כביסה החדשה שלנו מזה גרועה. כל המכנסיים שלי התכווצו"
3. "קראתן את התרגום החדש של מובי דיק? הם ממש התבלבלו שם במושגים"

ח.  ראית בחלון נעלי בלרינה יפיפיות ועוד בסייל. המוכרת מודיעה לך שזה הזוג האחרון, אבל אבוי, הן קטנות מידי. בתגובה את:
1. קונה אותן, דוחפת להן שקיות קרח בבית ומרחיבה אותן בכוח. האישה שבנעל תנצח!
2. קונה אותן, מתהלכת איתן בבית ואולי יוצאת לדייט. מקללת את הרגע שקנית אותן ודוחפת לפינה חשוכה במיוחד בארון שלך
3. מנופפת להן לשלום מחלון הראווה. תיכף תעבור פה איזו עובדת זרה ותקנה אותן בשבילה.

ט. את חולה. ואם קוראים לך בוהן, אז בטח קורה לך הרבה. לרוע המזל יש לך פגישה חשובה שאת לא יכולה לדחות. את מגיעה אליה:
1. טיפ טופ. חצאית עיפרון, חולצה לבנה. מספיק מייקאפ של לנקום להחביא בתוכו עדר של פליטים מרואנדה ובליסטיק רפואי אותו את שולפת כל כמה דקות ומורחת בקוקטיות.
2. יש לך על הפרצוף מספיק קרם לחות, אלוורה ו-ווזילין להסתיר את האדמומיות מסביב לאף. הלכת על מכנסיים בגזרה רכיבה להסתיר את משמני המחלה ודפקת גם מחשוף סירה, כדי שיראו שאת רצינית.
3. חליפת עסקים שאמרו לך שהיא מחמיאה וקצת קרמים מרגיעים מהסופר-פארם מסביב לאף. כשאת נפגשתם איתם את לא מפסיקה לצחוק על זה שאת חולה ולהדגיש איך קמת מהמיטה רק בשבילם.

י. לסיכום, בואי נשים את הדברים על השולחן. את חושבת שאת כוסית?
1. ליידי לא עונה על שאלות כאלו. אבל לא לציטוט - בא-רור!
2. בא-רור!
3. הייתי יכולה להיות , אם רק הייתי רוצה.

קחי מחשבון או סטודנט לסטטיסטיקה ותתחילי להריץ מספרים. ידע בגיאומטריה לא נדרש.

10- 19- יאללה, יאללה, מה באת לעשות לנו רע על הלב? את כוסית ואת יודעת שאת כוסית וכל פעם שאיזו פמיניסטית מתחילה להסביר לך למה "כוסית" זה ביטוי מעליב ושוביניסטי את שולחת אותה לעשות שפם. רובנו שונאות אותך ומעדיפות לקטלג אותך תחת הכינוי המחמיא "סתומת-על", אבל זה לא ממש מפריע לך. ככה זה שכל תשומת הלב של כולם מרוכזת בך ואת יודעת שאנחנו מקנאות. צודקת.

20-31- אני בטוחה שהיית פעם כוסית. כן, התקופה היפה ההיא של קיץ 04'. גם אני זוכרת אותה. אבל מאז איכשהוא השעת את המודעות העצמית שלך ומצבי הרוח שלך נעים בין להוריד שני קילו לעלות שלושה. זה בסדר, זה נורמלי וביננו את בחברה טובה. נכון שלפעמים כשאת מלבשת זה מאבק לחיים או למוות (של הרוכסן) אבל כל עוד הוא נסגר בסוף - למי אכפת? שייק איט בייבי!

40-32- ויתרת. או לא ניסית בכלל או החלטת שדי לך מהבלי העולם הזה ועדיף להתמקד בפיתוח אישיות משעשעת, תומכת וצינית. בעיקר מול מוכרות כוסיות בקסטרו. להגיד שאת מודעת לגוף שלך יהיה אנדרסטייטמנט, למרות שאני חושדת שלפעמים את קצת מגזימה. בעיקרון את יודעת שסופן של כל הכוסיות הוא כגרושות עם פן קרשים מבבלי בזמן שאת תכירי איזה הייטקיסט חמוד שאוהב קימורים. אני לגמרי בעדך יקירה.