חפש בבלוג זה

יום שבת, 17 באפריל 2010

בתוך עמי אני יושבת (אבל אני לא חייבת לאהוב את זה)

"אני גאה להיות ישראלית, אבל רק בחו"ל"
(שרוני, שנונה מתמיד) 
אני, בוהן בת מאמא בוהן ופאפא בוהן, נכדה לסבתא בוהן ואדם חיובי באופן כללי כל עוד משלמים לו עד העשירי בחודש, מתכבדת להדליק משואה זו, לרגל יום העצמאות ה-62 של מדינת ישראל. כילידת הארץ, דור שביעי, סמל לקיפוח עדתי שכשל, עדות לכוחה של ההשכלה הגבוהה והמידה הנכונה, בוגרת מערכת החינוך המקומית, מערכת החימוש הצה"לית ולמודת מאבקים עקובים מדם עם מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות מדליקה משואה כדי לחלוק כבוד לששת המיליונים שגנבו אולמרט, לופליאנסקי ואורי מסר, להביע את הערכתי לבחירות הקריירה הבעייתיות של ענת קם (כתבת ברנז'ה בוואלה כשיש לך את מערכת הארץ בספיד דייל? באמת?) ובאופן כללי להגיד תודה, תודה לכם, תודה מקרב לב לאלדן, שחילקו חולצות חדשות לספונג'ה של שישי. זו משנה שעברה באמת מתחילה להתפורר. 

ולתפארת מדינת ישראל.
ובאמת, אני אוהבת את המדינה שלי. אני קוראת לזה פטריוטיזם (הגבר שלי קורא לזה פאשיזם. שטויות, כמה לילות במתקן השב"כ בקריית יובל וגם לו זה יעבור). אני חושבת שזו זכות לגור במדינה הזו, לעשות צבא, להיות ערבים זה לזה ובאופן כללי לעודד הגירת תעודות זהות כתומות, נגיד לסקנדינביה.
יש רק כמה דברים שמפריעים לי בישראליות הזו ואם אחמדניג'אד יכול לטפל בהם באופן אישי, אני אודה לו עד מאד ואשלח סלסלת תפוזי ג'אפה ושוקולד עלית. י-ש-ר-א-ל-י. 


1. ישראלים שאוכלים גרעינים ומפזרים את הקליפות על המדרכה.
2. ישראלים, עם התייחסות מיוחדת לתת הז'אנר נהגי מוניות, שברמזור שופכים את תכולת המאפרות על הכביש.
3.  ישראלים שמתחייחסים לגזרה שלך תוך כדי נסיעה במכונית.
4. ישראלים שחותמים אבטלה ומקבלים בשחור.
5. ישראלים שמשלמים מיסים, אבל מקבלים מהצד חבילות דולרים לא מסומנות כדי להקים מפלצות נדל"ן.
6. ישראלים שחושבים שהמורה מתנכלת לילד שלהם ובגלל זה הוא לא יודע חשבון.
7. ישראלים שנוהגים בהאמרים, ג'יפים ושאר ארבע על ארבע למכולת.
8.  ישראלים ששואלים "כמה שמת?" באירועים.
9. ישראלים ששואלים "כמה עלה?" באירועים.
10. ישראלים שמוכרים בחנויות בגדים ולא אומרים את האמת שאת שואלת "זה עושה לי תחת?"
11. ישראלים שמדברים בפלאפון בקולי קולות באולם הפתוח של הדיוטי פרי.
12. ישראלים שרצים לעמדת הדרכונים כשחוזרים לארץ. 
11. ישראלים שצופרים מאית השנייה אחרי שהרמזור מתחלף לירוק.
12. ישראלים שמנסים להוציא את מספר הטלפון של המלצרית. יאללה, יאללה. פרסס.
13. ישראלים שאומרים "אוי, העונה האחרונה של 'ארץ נהדרת' מה זה חלשה"
14. ישראלים שאומרים בתור לגניקולוג שהן רק צריכות לחדש מרשם לגלולות ויוצאות משם אחרי חצי שעה. ראבק, אני אישה עובדת. פאפ תעשי בהזדמנות אחרת.
15. ישראלים שלובשים שחורים, עומדים בצמתים ומעודדים אותך לתרום להם שקל במקום ללכת לעבוד.
16. ישראלים שמדברים אנגלית במבטא בריטי מזויף.
17. ישראלים שלא רואים טלוויזיה "כי ממילא אני מוריד הכל עם הכתובת אימייל שפתחתי בארצות הברית"
18. ישראלים שקוראים לילדים שלהם בשמות "שיראל" "בת-אל" "ספיר" "נופך" "נבל" ו"אושר".
19. ישראלים שכועסים עליך באופן אישי כשאת לא ממחזרת. ראבק, אני אישה עובדת, אין לי זמן להפריד זכוכית ופלסטיק. 
20. ישראלים שמתלוננים שירושלים מתחרדת ומזדקנת אבל עוברים לדירת שבעה שותפים בפלורנטין בגיל 23.
21. ישראלים שעובדים בסופר פארם ומעליבים את העור שלך ישירות בלי היכרות מוקדמת. מעורב עם פצעונים תגידי לאמא שלך, בסדר?
22. ישראלים שמערבים אמא.
23. ישראלים שלוקחים מספר בתור של מס הכנסה, יוצאים לעשות סידורים של שעתיים במרכז העיר ואז מתעצבנים שעקפו אותם.
24. ישראלים שקונים בקבוצות רכישה, קופראטיב או קומונה. הקיבוץ מת. מת, אתם שומעים?
25. ישראלים ששונאים מוזיקה מזרחית אבל לא מפסיקים להקפיץ טקילות בחתונות כשברקע יש את משה פרץ.
26.  ישראלים שקוראים לקולנוע הישראלי שמאלני, אנטישמי ועוכר ישראל עד שהוא לוקח את פסטיבל ונציה.
27. ישראלים שעומדים בקופת אקספרס עם יותר מעשרה מוצרים.
28. ישראלים שעובדים במחלקת החזיות של המשביר לצרכן, בעלי מבטא רוסי וצורך עז למזמז לך את החזה כשאת רק רוצה למדוד את החדשה של טריומף.
29. ישראלים שמתחרים חזיות בשלוש מאות שקל ומעלה שבאירופה אפשר להשיג אותן בשבעים שקל. הלו? יש לי אינטרנט, יש לי פאי-פל, תרגיעו!
30. ישראלים שמחפשים את ילדיהם הרכים בפורים למשהו שהוא יותר מסובך מחיית בר קטנה. זה לא הוא רצה להתחפש לתא טלפון, זו את שרצית לתעל את רגשי הנחיתות היצירתיים שלך לקרטון ענקי.
31. ישראלים שמעצבים שמלות טריקו שצריך שיעור בסיסי בגיאומטריה וידע בקשירות ימיות כדי ללבוש אותן.
32. ישראלים שחושבים שהם לא גזענים.
33. ישראלים שהולכים להפגנות בבילעין כדי למצוא בת זוג "עם טווח מחשבות וערכים זהה לשלי".
34. ישראלים שמתגאים בזה שיש להם חבר ערבי ולא מספרים שזה בעצם הבחור שמנקה להם את חדר המדרגות.
35. ישראלים שאוהבים את שלמה ארצי. "השנים המוקדמות".
36. ישראלים שמעמידים פנים שהם מבינים ביקורות מוסיקה.
37. ישראלים שמוציאים את הילדים שלהם לאכול במסעדה בשבת, בלי מחסומי פה או כפתורי ווליום.
38. ישראלים שלא אוספים את החרא שהכלב שלהם השאיר. 
39. ישראלים שניגשים אלייך באירועים משפחתיים ואומרים "בקרוב אצלך".
40. ישראלים שאומרים "באירופה זה בחיים לא היה קורה".
41. ישראלים שמספרים איך כשהם היו ילדים יצא להם לצחוק בטקס יום השואה.
42. ישראלים שמספרים על החלומות שלהם מאתמול בלילה, בפומבי.
43. ישראלים שמשדרגים קורות חיים. וכן, גם אני עושה את זה, אבל ראבק, אני אישה עובדת.
44. ישראלים שמניחים את שקיות הזבל ליד הפח, לא בתוך הפח.
45. ישראלים שמצקצקים בטוקבקים על הפגנות הנכים, סל הבריאות והולילנד, אבל לא עושים עם זה כלום.
46. ישראלים שמגרבצים בפומבי. היי, גם לי מגרד מידי פעם, אבל אני מתאפקת!
47. ישראלים שחופרים לך שעות, כולל הערכת מצב, על מה לא בסדר בחיים שלך.
48. ישראלים שמראים לך תמונות מהלידה.
49. ישראלים שמבקשים הנחות בחשבון כי הם חושבים שהם סלבז.
50. ישראלים שלא לוקחים איתם שקית זבל לטיול בחיק הטבע.
51. ישראלים שנמצאים בתפקיד שדורש קבלת קהל, נגיד פקידה בבנק, ולועסים לך מסטיק מול הפרצוף.
52. ישראלים שעושים טעויות בעברית ומנסים לשכנע אותך שהם צודקים ואת טועה. ולא , אני לא יושנת.
53. ישראלים שמחשבים את הטיפ עם המחשבון בפלאפון.
54. ישראלים שחושבים שאם יצרו תור מדומה מחוץ לחנות הבגדים שייבאו משבדיה אז ישראלים אחרים לא ישימו לב שיש שם רק את הסמרטוטים שלא רצו בסרביה.
55. ישראלים שגונבים חנייה למרות שהם רואים שאת מחכה שההיא תצא בקצב שלה ברברס, בלי לחץ.
56. ישראלים שצופרים לך בעצבנות כשאת מנסה לחנות במקביל למדרכה.
57. ישראלים שמבקשים לעשות חצי חצי בחשבון בדייט ראשון.
58. ישראלים שאומרים לך "תסמכי על משה" כשאת שואלת אם יש עליהם קונדום.
59. ישראלים שעדיין חיים את השירות הצבאי שלהם, כולל הווי, תו"ל ומור"ק למרות שהם בני 38 ולא עושים מילואים.
60. ישראלים שלא עושים מילואים. (ואותי שיחררו, עודף בנות במחזור, יו נואו).
61. ישראלים שמשלבים מילים באנגלית בדיבור שלהם, לייק, יו נואו?
62. ישראלים שבוחרים בשירות עצמי בתחנת הדלק ומבקשים מהמתדלק שיבוא לתת יד ואם אפשר שיעביר ויש על החלון. 
63. ישראלים שמפזרים לאורך קילומטרים, קילומטרים אני אומרת לכם, שלטים שמבטיחים "תותים" "פרחים" או "יתומים מלפלנד, רק היום!" מיד אחרי הסיבוב.
64. ישראלים שחושבים שקביעת שעה לפגישה זה לא מחייב להגיע בזמן.
65. ישראלים שדוחפים בכניסה לאוטובוס.
66. ישראלים ששמים רגליים על המושב באוטובוס. תמותו, נבלות.
67. ישראלים שמסמאסים בזמן שהם מדברים איתך. 
68. ישראלים שעושים לך עוד שנייה עם היד בזמן שהם מדברים בסלולרי.
69. ישראלים שחושבים שזה לגיטימי לערוך טעימות בסופר.
70. ישראלים שלוקחים את סידור הפרחים מהשולחן.
71. ישראלים שמתעקשים לדבר איתך ממש מקרוב אחרי שהם דפקו שווארמה אצל השמן.
72. ישראלים שיותר רזים ממני.
73. ישראלים העוסקים במקצוע הדוגמנות ומצהירים כי בילדותם היו תום בוי.
74. ישראלים המקימים אתרי אינטרנט ממשלתיים שלא ניתן לנווט בהם בלי איש מחשבים צמוד.
75. ישראלים העובדים בשירות הטכני ומבקשים ממך קודם כל לאתחל את המחשב. באמת? מה אתה חושב שעשיתי בשלושים וארבע הדקות בהן חיכיתי על הקו? רק איתחלתי שוב ושוב את המחשב.
76. ישראלים שיש להם בדיחה קבועה לאירועים חברתיים.
77. ישראלים שעושים לך פרוורד באינטרנט על התרמות דם, השתלות כלייה וחיפוש קרובים.
78. ישראלים שמרימים הפקה נוצצת מול דלפק הצ'ק אין למטוס "מה? יותר מעשרים קילו? אין סיכוי! שקלתי בעצמי במלון!"
79. ישראלים שמדברים על הדיאטה שלהם.
80. ישראלים שמעלים תמונות של הקטן מחרבן לפליקר ומבקשים ממך להגיב.
81. ישראלים שמסתובבים עם תמונות של האחיינים שלהם בארנק.
82. ישראלים שנותנים לך עצות לחיסכון פנסיוני בזמן שאת מנסה לשכנע את הכספומט לשחרר לך חמישים שקל.
83. ישראלים שיוצאים מהשירותים ואומרים : "אה, תני לזה להתאוורר קצת".
84. ישראלים שמרגישים קצת הקלה בלב אם השם של החייל שנהרג היה רוסי או דרוזי.
85. ישראלים שנכנסים לך לתא הלבשה בזמן שיצאת להסתכל במראה. 
86. ישראלים עם ציפורניים מלאכותיות.
87. ישראלים עם קו מותן נמוך מידי.
88. ישראלים ששוקלים פחות מחמישים קילו, מתלבשים בטייץ אפור מלאנז' מאמריקן אפרל ולא מפסיקים להתלונן כמה הם השמינו בחג.
89. ישראלים שמעשנים עליך ואז שואלים אם זה מפריע.
90. ישראלים שמעשנים עליך, שואלים אם זה מפריע, מקבלים הן ואז פשוט מעבירים את הסיגריה ליד השנייה, איפה שהרוח.
91. ישראלים ששמים נעליים במידה 41 על מדפי החנות ואומרים לך "זו המידה הכי קטנה שנשארה לנו".
92. ישראלים ששואלים מה המוצא שלך.
93. ישראלים ששומרים תורות.
94. ישראלים שמצטטים מיאיר לפיד.
95. ישראלים שיושבים שעתיים וחצי בבית קפה על הפוך קטן ולפ טופ. ראבק, אני אישה עובדת. בעיקר מבתי קפה ועם הלפ-טופ. זוז כבר.
96. ישראלים שלא קמים לזקנים באוטובוסים.
97. ישראלים שמנופפים בדיפלומה מחו"ל.
98. ישראלים שמחזיקים באזרחות זרה "ליתר ביטחון".
99. ישראלים שמעדכנים סטטוס בפייסבוק יותר מפעם אחת ביום.
100. ישראלים שבאים למסעדות יוקרה ומזמינים המבוגר.
101. ישראלים ששומרים כשרות, אבל לא בחו"ל.
102. ישראלים עם זיכרון ציבורי קצר.
103.  ישראלים שמתלוננים שהריאליטי הרס את התרבות בישראל אבל בקיאים בז'אנר ברמת פרס נובל.
104. ישראלים שמתעקשים ללמד זרים קללות בעברית.
105. ישראלים ששמים את הסלולרי שלהם על השולחן. במיוחד אייפוד.
106. ישראלים שמייבאים לבד ולפני כולם כל גדג'אט מטופש שסטיב ג'ובס הוגה בין טיפולי הכימו שלו.
107. ישראלים שגובים סכום שעולה על 20 שקל על ריזוטו. ריזוטו זה אורז, קיבינימט!
108. ישראלים שמחברים בובות סמי-חמודות לסלולרי שלהם.
109. ישראלים שעומדים קרוב אלייך כשיש 70% לחות.
110. ישראלים שעובדים על תסריט, כותבים ספר, מוציאים סינגל, "בתהליכי עבודה".
111. ישראלים שמעדכנים אותך על חייהם דרך רשת האינטרנט. יכול לבוא גם כ"מה? לא קראת בבלוג שלי שיש לי חבר?"
112. ישראלים שחותמים על טוקבקים בשמות גנריים כמו "יוסי, אשקלון".
113. ישראלים שמבקשים שיחה בסלולרי וחומדים אותו לרבע שעה. קמצנים, תקנו כבר טוקמן.
114. ישראלים שכל שיחה איתם נפתחת בדיון מעמיק על מצוקת החנייה באזור.
115.  ישראלים שלא יוצאים כי יש להם ילדים.
116. ישראלים שמחזיקים בבית את אחד מהמוצרים הבאים: אופה לחם\מסחטת פירות קשים\מכונת קפה.
117. ישראלים שתופסים את כל השמשיות בחוף הים.
118. ישראלים שמשוויצים שהם רואים סרטים בלי כתוביות.
119. ישראלים שקוראים לישראלים אחרים נאצים. 
120. ישראלים שלא מפסיקים להתלונן על ישראלים אחרים.


חג עצמאות שמח.

יום שני, 5 באפריל 2010

In a Relationship?


"יש לי חבר"
(כבר לא משפט לסילוק ערסים בפאב, אלא המציאות, מסתבר)
הפעם הראשונה שאני מבחינה שמשהו אינו כשורה הוא במפגש חזיתי עם עודד בפינת קפה. עודד הוא מתנת החג של היועץ המשפטי של העיתון לבנות המערכת. יותר משתלם מתלושי חג, יותר מחמם מקומקום חשמלי, יותר שימושי מצמד סירי סולתם. הוא הונחת אצלנו ביום בהיר, כולו גומות חן ועיניים כחולות, לוק של יוצא סיירת (תזכורת לעצמי: לברר את מקורות הפטיש המיליטריסטי שלי ובהקדם, עדיף דרך עזרה מקצועית. ובמקצועית אני מתכוונת לקב"ן על מדים) ובל לא נשכח את האפרודיזק המחרמן מכל -  רישיון עורך דין. הוא חמוד עודד. במיוחד בחליפות הקז'ואל שהוא מתעקש ללבוש כשכל הבנות-מהפרסום שמסביבו מקפידות על קוד לבוש אחיד של חריץ תחת בחוץ וגופיית אפליקציות.

מהרגע שנחת במערכת, כולו רצון להשתלב ולבצע סטיות פומביות כמו "לעבוד" - לקחתי אותו תחת חסותי. צריך להיזהר עם אנשים בעלי מוטיבציה. הוא יתחיל להגיע כל יום בתשע, לתת עבודה מצוינת ותוך זמן קצר יצרף אליו החבר לקיוביקול רק כדי לא להיראות רע, ההפקה תלך אחריהם, הגרפיקה לא תפגר ואתם יודעים, תוך זמן קצר, מישהו ישים לב שאני לא מגיעה לפני 12! "את הפיקאסו הזה צריך לקטוע באיבו" זימזמתי לעצמי כששמועות על מוסר העבודה הגבוה של החדש הגיעו לאוזניי "הוא עוד יפיל את כולנו!". צעדתי לחדר "המחלקה המשפטית", אותו חדר שרק לפני שבוע עוד התנוסס עליו שלט "מחסן שירות" והסברתי לו את הצורך הבסיסי בשנ"צ איכותי. "זה אפילו כתוב בחוקה" תירצתי לו "אבל בוהן" הוא ענה "אין לנו חוקה". הממ, התעסקות בפרטים הקטנים, איכסה.

עודד ואני פרצנו בסשן פילרטוטים אינטנסיבי שראוי כי ילמד בכל בית ספר לתסריטאות של סיטקומים. היה לנו כיף, היה לנו משעשע ובאופן כללי האגו של שנינו הרקיע שחקים ובגלל זה אנשים באים לעבודה, לא? הכל זרם על מי מנוחות, בגבולות הגזרה הברורים (כלומר, אין חתירה למגע והוא יודע שיש לי חבר) עד שבוע שעבר, פינת הקפה. אזי זרק לי העורך דין איזו התגרות משעשעת ואני, אני מצטערת להודות בזה, שתקתי. עשרות שנים של פלרטוט מקצועי, של רצון בסיסי לגרום לכל דבר, מכרטיסן באוטובוס ועד ברז כיבוי בשלומציון, להתאהב בי, נעצרו באחת. פתאום לא הצלחתי לפלרטט עם הנבלה. עמדנו שם, מילותיו של עודד תלויות באויר וקלוני חשוף לעיני כל.  "סליחה" השתעלתי מולו במבוכה "אני חושבת שקיבלתי מחזור. אני חייבת ללכת".

ישבתי שם, בקיוביקול המכוער שלי וערכתי חשבון נפש. "מה קורה פה בוהן?" לחשתי בשקט "את מסוגלת לפלרטט עם כל דבר, מכרטיסן של אגד ועד ברז כיבוי במרכז העיר. והנה, עודד, שאתם מפלרטטים על אוטומט כבר כמה שבועות ונתקעת ומילא עודד, אבל אתמול לא חייכת למאבטח בקניון, שבועיים לא דיברת עם הידיד המאוהב ההוא כדי לשמוע כמה את מדהימה ומה זה? מה זה? מתי עשית גבות לאחרונה?". אין ספק, המצב הדרדר יותר מהר מהמדיניות הדיפלומטית של ישראל. לא מפלרטטת, לא מתלבשת כמו הצעת הגשה לשרמוטה הזורמת, מחייכת לכולם ללא הבדל דת, מין או הכנסה, לא כופה על חברותיי ללכת להפגנות בשיח ג'ראח כדי להתחכך בשמאל הישראלי והשבוע מצאתי את עצמי בוחנת סייל של מגבות מטבח בדיוק כשאלדו הביאו את קולקציית האביב החדשה.

"אוי מיי גאד" אמרתי לעצמי (בולשיט, אני לא מדברת כמו קלישאה של קומדית נעורים אמריקאית. סביר להניח שאמרתי "כוס אמ-אמק". מי אמר שאין תרבות מקומית?) - "אני כבר לא מתנהגת כמו רווקה!"

כי נכון, אמנם הסטטוס הזוגי שלי השתנה (לא רשמית, כלומר, טרם הצהרנו על זה בבפייסבוק) אבל האישיות שלי לא. כלומר, חשבתי שלא. שאוכל להמשיך במעללי הפוחזים, להתחיל עם כל מה שזז, לנהל לו"ז עצמאי חסר אחיזה במציאות, להתלונן עם חברותיי על מחסור בגברים ראויים באיזור ישראל רבתי ובעיקר, בואו נודה על האמת, להיקלע לאורגיות ההמוניות עם גמדים וחיות משק אותן הייתי פוקדת על בסיס שבועי. עכשיו אני צריכה להתחשב בעוד מישהו, לשאול לרצונותיו, להימנע ממקומות שבהם הוא לא מרגיש נוח (קרי: שולחן הסדר של משפחתי המורחבת) ובאופן כללי להפוך את אישיות הסטילטו ממורמרת שלי לבחורה תפוסה ומאושרת! גועל נפש!

"תקשיב" זימנתי את העלם לשיחה צפופה, כי מסתבר שזה מה שזוגות עושים, מדברים. אלוהים, לאן נגיע? "קודם כל, איפה היהלומים שהבטחת לי? ובנוסף, אני לא מצליחה לפלרטט! אני לא עוגבת על גברים אחרים! אני לא משחררת מבטי זימה כלפי עוז זהבי (טוב, שקר, אבל אני עושה את זה בפרטיות של הוי.או.די שלי ואף אחד לא צריך לדעת את האמת) ובאופן כללי אני מעדיפה לבלות איתך מאשר במכירת חיסול בזארה. מה אתה חושב? זה סופני? אני צריכה לראות רופא?"

"אוי בוהן" הוא אמר לי "אני אוהב אותך"

 כאשר נפלנו, נפלנו.