פרידות תל אביביות

"זו אחותך או בת דודה?"

(מוכרת חצופה במיוחד בחנות בבוגרשוב, שניה לפני שהשליכה את עצמה לפני הארנב) 

את ההודעה על הפרידה של ר' וד' אני מקבלת, כמה נוח, דרך הסטטוס של ר' בפייסבוק. מה שהיה עד כה מקור נאמן לחדשות, רכילות ועצות רפואיות מהמינות הפך למועדון הלבבות השבורים. כן, שמעתי על אנשים שמעדכנים את סטטוס היחסים שלהם בנאמנות, אבל תמיד הנחתי שהם בגילאי תיכון או גייז עם חיי אהבה פעילים שמצריכים מעקב מתמיד. אבל שמישהו מחבריי יעדכן? בזמן אמת? ועוד בצורה מתוחכמת כמו ר' שהסתירה את סטטוס ה"סינגל" החדש שלה מתחת ל"מחפשת שותף לדירה, כניסה מיידית". 

"את בסדר?" אני שואלת אותה טלפונית, מגששת לתגובה. את אף פעם לא יודעת באיזה מצב נפשי תמצאי את הפרודה ובאילו אמצעים יש לנקוט. האם להציע מיד סעד רוחני של שצף קללות על ראשו של השרץ או שמא להבטיח כי הכל לטובה? האם להזרז להציע לה טישואים וקלוריות ריקות או אולי לגרור אותה למסע שיכרות ברחבי העיר בסופו תקיא ותבכה בשירותים שהעוזרת ניקתה אמש? אישית אני מעדיפה תמיד להזכיר את החסרונות של האקס, אותם אגרתי בקפידה בצד החשוך כפולניה מדופלמת. "זוכרת שהוא היה מפליץ מתוך שינה?" אני מזכירה את מה שהיא מעדיפה להכחיש "וזה שתמיד חשדנו שהוא חושב שאחותך רזה יותר? נו, עם זה רצית להביא ילדים? עזבי, טוב שהלך, הוא והאשך הטמיר שלו". 

למרבה ההפתעה ר' לא נראית כזקוקה לשום סוג של עידוד ממני. "הכל בסדר" היא עונה לי בנימה רגועה "זה סיפור שהיה צריך להסתיים מזמן". אהמ. זה לא בדיוק מה שתיכננתי. אם היא לא תישבר ותבכה, איך ארגיש עליונות רומנטית על יחסיי המושלמים עם ארנב? "את לא חייבת לתת לי את ההצגה הזו" אני משדלת אותה ברוך "שנינו יודעים שהוא היה אהבת חייך, אבי ילדייך העתידיים ולא רע במיטה. חוץ מזה, ממה שסיפרת לי, הנ"ל מעולם לא סירב שביקשת ממנו פוט מסאז' או להביא כוס מים באמצע הלילה. וכאלו לא זורקים. כאלו שומרים בבית ולא מרשים להם לצאת, פן נשים אחרות יחזו בפלא ויגנבו. אני יודעת, כי זה בדיוק מה שאני עשיתי עם ארנב!"

"אוי בוהן, אני כל כך משעשעת" היא קוטעת אותי "אבל בואי נדבר בהזדמנות אחרת. חברים של אחי מהמילואים בדיוק באו ואנחנו הולכים לשחק יורם זק. את יודעת, הם נותנים לי שלושים שניות ואני צריכה...". "אהה! תשמרי את זה לפייסבוק!" אני צורחת עליה ומנתקת. משהו פה לא בסדר. מאוד לא בסדר. וזה לא רק יורם זק. 

"ארננננננננננננב" הקול שלי מהדהד ברחבי הדירה (עלק מהדהד, זו דירה בתל אביב, 23 מטר מרובע. בואו נגיד 'קולי נשמע'). "ר' וד' נפרדו! אחרי חמש שנים ביחד! הם היו מאושרים, כמונו. הם דיברו על חתונה וילדים, כמונו. הם עברו לתל אביב, כמונו. הם... רגע!". הארנב מביט במבט מבולבל וחמוד. בכל רגע אחר כבר הייתי גוררת אותו למקום המשכב שלנו (קרי: המזרון המתנפח בסלון) ועושה בו יורם זק, אבל הייתי על סף התגלות. והתגלות דוחה מעשים מגונים.  "ארנב" אני מביטה בעיניו הטרוטות ממשחקי מחשב לתוך הלילה "אתה מבין מה זה אומר? אתה מחבר את הנקודות? ר' וד' נפרדו אחרי שהם עברו לתל אביב!"

"נו באמת בוהן" הוא מלגלג עליי "אין לזה קשר לתל אביב. את סתם מגזימה כי את רוצה לחזור לירושלים ותמצאי כל תירוץ לעזוב פה. כמו שאתמול אמרת שאוספים פה את הזבל בימים אי זוגיים ולכן זה לא אנושי, לא מוסרי ואנחנו צריכים לעזוב"
.

"הו באמת" אני עונה לו, ידיים על המותניים, ארשת שרלוק הולמס על פניי "בוא נבחן את העובדות ווטסון ידידי. ר' וד' מנהלים זוגיות נפלאה וחמימה במשך חמש שנים ביחד בדירת שלושה חדרים ברחביה. התביעה מפנה למוצגים מספר 1,2 ו-14, תמונות של הזוג בדירה, בהודו ובמה שהתברר אחר כך כמסיבת באנג לא חוקית. ר' וד' מחליטים לעבור לתל אביב. הם מחפשים שינוי, אפשרויות עבודה חדשות וגם נמאס להם לשלם ארנונה גבוהה על חרדים וערבים. הם מגיעים לעיר ושוכרים דירה מתקלפת ורעועה במיקום מצוין (גורדון על הים, אומרים לי פה שזה היי קלאס) ומשלמים עליה חסכונות של עשור, רק על התיקונים באמבטיה" 

"כן בוהן, נו, אני לא מבין לאן את מתקדמת עם זה"

"שתוק! אני בונה פה קייס. עובדה נוספת: ר' וד' מוצאים עבודה. היא בתקשורת, הוא בהיי-טק. דומה להפליא לעוד זוג שאנחנו מכירים, אבל לא נזכיר עכשיו שמות. (בוהן וארנב). אחרי ארבע חודשים - בום! ר' וד' נפרדים. ולא סתם נפרדים, מכריזים על זה בפייסבוק ובטוויטר ובדבר החדש הזה שאני עוד לא מצליחה להבין איך מתקבלים אליו"

"נו, בוהן. זוגות נפרדים, תל אביב לא קשורה לזה.."

"אה-הא! חכה, העובדה האחרונה וההוכחה המנצחת - במקום למרר בבכי, לעלות חמש קילו, להשתכר ולהקיא בכל העיר ולגרום לי להרגיש עליונות רומנטית על יחסיי המושלמים איתך, ר', תשים לב. מאושרת. קלילה. עורכת אורגיות עם חבורה של פליטי גולני. ולא רק זה, היא בטח אומרת עכשיו לעצמה 'הו, למה כבלתי את עצמי במערכת יחסים מונוגמית שכזו מול כל הפיתויים מסביב? זו תל אביב. זוגיות פה היא רק אופציה עד ארוחת הבוקר. יש פה מללללא רווקים. הרבה יותר בירושלים. למעשה, נדמה שכל רווקי הארץ התרכזו פה, בין נורדאו לרוטשילד. למה בכלל הייתי במערכת יחסים? למה הקרבתי את החירות המינית שלי,בשביל ד' הפרידג'יסט?. הו תל אביב, איזה כיף להיות רווקה הוללת, הו-לה-לה-לה". 

"אל"ף" אומר הארנב "לא נראה לי שר' אומרת לעצמה 'הו לה-לה-לה' היא בכל זאת בן אדם ולא גמד שיכור בכריסמס. בי"ת - אני בספק אם הם נפרדו בגלל תל אביב וכל הפיתויים שיש פה. אולי פשוט האהבה שלהם נגמרה? אולי נמאס להם?"

"ארנב" אני חותכת אותו "לא משלמים לך בשביל לעלות השערות אלא בשביל שתהיה יפה ותביא משכורת הביתה שתחזיק אותי מעל קו העוני. ובכל מקרה, אנחנו לא לוקחים סיכונים. אם הם נפרדו בגלל תל אביב, זה יכול לקרות לנו ואני לא מתכוונת להירדם בשמירה. מהיום -  שיחת "יחסינו לאן" על בסיס יומי, אס.אמ.אסים אוהבים בבוקר, התכרבלות משותפת לפחות 20 דקות לפני השינה וזוכר שאמרתי לך שמחר אנחנו מתעלמים מוולנטיינ'ס ואתה יכול ללכת לשתות עם ערן? פחח! מבוטל! אתה מגיע עם שוקולד, פרחים וכרטיסים לדבר הזה שרציתי, כן, עם הריקודים. יחד ננצח. לא ניתן לעיר הזו לשבור אותנו"

"אבל בוהן" הוא אומר עם דמעות בעיניו  "כל זה יגרום לי לרצות להיפרד ממך!"