(בוהן, השבוע, מנסה להתחבב)
בסביבות חצות ליאת החליטה להוציא את מגש הסושי מהמקרר ולהניח אותו על השולחן לפנינו. ישבנו, סליחה, שכבנו שם, עשר נשים בוגרות, בשלות ומפוטמות כליוויתנים שנסחפו אל החוף. בדיוק לפני שעתיים חיסלנו בצוותא עוגיות קאפקייקס ורודות, ביסלי-במבה-בייגלה, מגשי גבינות עם 76% שומן ודיאט קולה. כי צריך לשמור על המשקל.
"אני לא מסוגלת לאכול עוד פירור" אמרה נורה, שפמה האקזוטי עדיין מעוטר בפירורי צ'יפס עם סלסה. "כן, גם אני" ליטפה את הבטן שי עם מינימום תנועות לא רצויות כמו לנשום. "אני מסכימה איתכן לגמרי" אמרתי, בוחנת אותן בעילפון סוכר "אחרי כל מה שטחנו ועוד עם הבירות, אין מצב שאני אוכל עכשיו סושי. אולי רק טועמת. זה עם אבוקדו, נכון?"
"לא, תנסי את זה עם הסלמון, הכי טעים" הגיחה איילת מהכורסא האדומה. "נראה לך?" גערה בה יעל "יש פה כאלו עם טונה שהם מעולים".
"את יודעת מה?" אמרה מאיה "אני אנסה את אלו שבפינה, עם השיטאקי ואגיד לך מה עדיף"
תוך דקות ספורות, באדיבותן של הנשים הכי מובחרות שיש לגוש דן להציע, פתרתי את מיסתורי המין הנשי. לא משנה כמה את מפוצצת או שבעה או מוכנה להכריז כי לעולם לא תכניסי לפה דבר מאכל. תמיד יש מקום לסושי!
במיוחד אם את במסיבת רווקות.
עקרונית, אני מנסה להימנע ככל יכולתי מלהגיע למסיבות רווקות. היי, אני רווקה ואתן לא רואות אותי חוגגת את זה 24\7. מקסימום גולשת בפורומים של אכלניות כפייתיות ומשכנעת את עצמי שיש דברים גרועים יותר. גם כל ההתכנסות הזו של אסטרוגן מרוכז, שיחות על הבעיות עם החבר, הסרת שערות, בעיות עם אמא והתאמנות בנשיקות צרפתיות אחת על השנייה - כל זה מהווה עומס רגשי שקצת מטלטל אותי. תוסיפי לזה שחשפנים מעולם לא מגיעים למסיבות שאני פוקדת והסקסולוגיות שמובאות כדי לתת את הקטע האומנותי שלהן מזעזעות אותי בחוסר הידע שלהן (הלו! כולנו כבר למדנו על נקודת הג'י, עכשיו איך מלמדים אותו לאהוב את אמא שלך?) ותבינו שאני בדרך כלל מגיעה לאירועים הללו תחת לחץ פיזי מתון ולא מפסיקה לחשבן בראש לאן הלכו ה-400 ש"ח שהעברתי לחברה המארגנת.
לא שהנימוקים האלו עזרו לי מול נטי, הכלה המיועדת. "את מגיעה" היא הודיעה לי טלפונית שבועיים לפני. "לא יהיה חשפן, לא תהיה סקסולוגית, לא קוראת עתידות, לא ליטוף גברים ו\או בעלי חיים. לא משחקי חברה, לא חבילה עוברת. לא שאלות על הכלה ולא מונולוגים חסרי בושה על חיי המין שלך".
"הממ" מילמלתי לה "אז מה בדיוק יהיה?"
"ויסקי וקאפקייקס שוקולד"
קניתי. אבל זה לא שהתפריט האקלקטי פיתה אותי, אלא נסיבות אחרות לגמרי . אנוכיות ורדודות אפילו (כמוני!). נטי, אתן מבינות, היא החברה הכי חדשה שלי והמעמד מחייב. היא נדוניה במצב מעולה שקיבלתי מהקשר האחרון שלי, עת הכיר לי האקס את חברו הטוב שהכיר לי את חברתו שתחייה. הקשר ביני לבין האקס לא צלח, אבל נטי ואני החלפנו מבטים בורקים משני צידי השולחן, בחנו היטב את הגרדרובה המקבילה (היא התלהבה מכפפות התחרה שלי, אני אהבתי את הפפיון בשיער) וכך ידענו: זו אהבת אמת. אפשר להכריז ולהתעלם מהסובבים, כמו הגברים האלו שמתעקשים שכבר שלוש בלילה וכדאי שנמשיך את השיחה שלנו בהזדמנות אחרת.
אני לא יודעת מה איתכן, אבל רוב הקשרים המשמעותים שלי עם בנות המין החכם תואמים להרבה התחלות שלי עם בני המין היפה. את מביטה על מישהי, משהו בה מוצא חן בעינייך. בדרך כלל זו איזו תכונה שאת משקרת לעצמך שגם לך יש אותה ולכן היא קוסמת לך. היא מצחיקה כמוך, מתלבשת טוב כמוך, אינטילגנטית כמוך ואוי, זה כל כך נכון מה שאת אומרת על הוויט סטרייפס! כן, גם אני מסוגלת לראות את ארוחת בוקר בטיפני'ס עד שהדי.וי.די מכריז על כניעה! אולי ניפגש, נשב לקפה? תחפשי אותי בפייסבוק? נלך ביחד לכל חנויות היד שנייה שאת מכירה? ואני חייבת להכיר לך איזו חנות לספרים משומשים שמצאתי במדרחוב. כן? אז נדבר? איזה יופי! וואו, נראה לי שזה לטווח ארוך. רציני כזה. נראה לי שהתאהבתי. תתקשרי אלי!
בשנים האחרונות, לצערי, זה קורה לי הרבה פחות. בואו נשים את הקלפים על השולחן. יש תקופה בחיים שבה את מפסיקה לצרוך חברות חדשות. את מביטה סביבך, עושה ספירת מלאי ואומרת לעצמך "וואלה, הסתדרתי טוב. יש לי אחלה חברות" ולא מחפשת יותר. גם אם מגיעה בחורה מדהימה, משעשעת, רהוטה, אינטיליגנטית ועם אוסף חצאיות מבורך ובמידה שלך, את לא ממש מעוניינת להכיר אותה. די, נגמר. אין יותר מקום וזה היה עד גמר המלאי תחזרי אולי בשבוע הבא. אין לך כוח לכל התהליך הזה מחדש. לחזר, להשקיע, טלפונים באמצע הלילה, מסעות קניות, התכתבות סיזיפית על שברון הלב האחרון שלה (או שלך). יש גיל שבו את מעדיפה לשמור על מה שקיים מאשר לנסות למצוא דברים חדשים.
הרגשתי את זה במיוחד במסיבת רווקות הזו. כיאה לנפש התאומה שלי, גם נטי עובדת מגיל צעיר על מעגל חברות מרשים. מלקטת אותן במומחיות על פי תחומי עניין, רקע מקצועי משותף והשקפת עולם. לכל אחת מהנשים שהיו שם הייתי יכולה להתחבר לטווח הארוך. מסעות קניות-בתי קפה-פשיטה על ארונות-מסיבות רוקנרול-ערבי ג'אז-מרתון מרלין מונרו. אבל לא היה לי כוח. או רצון. לא רציתי עוד חברות כרגע, תודה. המכסה מלאה.
אבל אם בא לך ידידות, יש על מה לדבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מיאו, חתולה.