"מבחינתי, אם הוא לא קטין מבחינת החוק, הוא גם לא קטין מבחינתי"
(אור, בת 29, בוחנת מחדש את רגישות החוק בישראל לפדופיליה)
ישבנו לנו ט' ואני. כוסות של וויסקי סאוור נקיות מונחות על השולחן לפנינו. כמה טיפות עוד נותרו על רקע הזכוכית, שועטות בשתיקה לתחתית ומתמזגות שם, מקימות קבוצה סודית של ניצולות. ברקע עוד התנגנו שירים של לאונרד כהן, בדיחה פנימית של מנהל המשמרת עבור אלו שלא יכלו להגיע להופעה. האויר היה נקי והמצב רוח היה מרומם. ט' בדיוק הגישה את התזה שלה באותו בוקר ואני סיימתי פרויקט שגזל חצי שנה מחיי ואמור להתפרסם באחד העיתונים הגדולים על שתי כפולות. חפרנו בבייגלה שהמלצרית האדמונית הניחה לפנינו והנחנו לבריזה הירושלמית לשטוף מאיתנו את גלי העויינות המשתקים של המחצית השנייה של גיל 20.
עד שראינו אותו. כלומר ט' ראתה אותו ודחקה בי עם מרפקים, בעיטות וכמה בייגלה לתוך המחשוף להוציא את משקפי הראייה שלי ולראות אותו גם. הוא עמד שם, כוס בירה בידו, כל כולו נעורים, שובבות ואברי גוף גמישים. הוא נשען על הדלת ובחן בנונשלנטיות משועממת כל בחורה שעברה בטווח הטילים הקרוב. "הוא צעיר" אמרתי לה "צעיר מאוד. נובמבר 08', אולי אוגוסט 07' אם יש לו מזל. הוא למד מה זה פלנלית כשאת כבר עשית טופס טיולים, באוניברסיטה". הייתי ממשיכה עם המטאפורות הצבאיות, אבל ט' כבר לא הייתה לידי, אלא לידו, משדלת אותו להזמין אותה לסיבוב נוסף. לעזאזל, כשלא מדובר על הגשת סמינריונים, היא יכולה להיות ממש זריזה.
ט' אוהבת אותם צעירים. כמו סרט אימה של אישה אחת, היא מאתרת את הרכים ביותר, מבלה איתם כמה חודשים לוהטים, גורמת להם להעריץ את קצה ציפורן האישה הבוגרת-מנוסה-החיים האמיתיים ואז משליכה אותם, שבורים ורדופים "כי אין לזה עתיד". שנים אנחנו מתחזקות את התדמיות ההפוכות של שתינו. ט' היא חוטפת העוללים ואני מטפלת בזקנים. לשתינו יש אין ספור בדיחות על החלפת חיתולים בסטוק והסדר נשמר. כלומר עד שלשום. עד שפגשתי את יותם.
למעשה להגיד ש"פגשתי" אותו זו הגדרה קצת רחבה. יותר נכון להגיד כי ראיתי אותו יושב עם אחי הקטן באוניברסיטה בעודם דוגרים על מועד ג' עלוב כלשהוא ומתעלמים מנוכחותי לחלוטין. "אהממ" נעמדתי לידם, מנסה לא להתמוטט מערימת הספרים שגנבתי מהספרייה (היי! מחר יום כיפור! לגנוב ספרים מאוניברסיטה זו מסורת!) "שלום" ניסיתי שוב. שני הגברים הצעירים התעלמו ממני והמשיכו לפתוח משוואות בסטטיסטיקה, אותו מקצוע שמפרנס בכבוד בדיוק אישה אחת בישראל: מינה צמח.
"אח, אח, אני לא יכולה לנשום, הכל נהיה שחור, אני לא מרגישה את יד ימין. או שמאל. רגע, מה לא מרגישים כשיש התקף לב? אהה!". רק אז הרימו שני הגברברים הצעירים את ראשם מהשולחן "אה, יותם, זו בוהן, אחותי, תכיר" אמר הילד שאיתו חלקתי את כל הברביות שלי באושר בחמש שנים הראשונות לקיומו. "היי, יותם" לחצתי ידיים לעיניים הכי כחולות שראיתי אי פעם. "היי בוהן" הוא ענה וחייך את החיוך הכי נפלא בעולם. חיוך שהיה בו הכל: נעורים, בריאות וכולסטרול מאוזן. "בוהן, את יכולה ללכת? לי וליותם יש כמה דברים לסגור" דחק בי האח הזה שלי והרוויח שקית מים קרים ששפכתי על מזרונו באותו לילה. עוד באוטובוס דיברתי עם ט' "ישיבת חירום" ציפצפתי לה מתוך התקף וינטלציה "הוא חתיך, הוא גבוה ורוב הסיכויים שאבא שלו היה איתי בתיכון. מה עושים?"
ט' גייסה כמה חובבות גברים עם תג כרונולוגי קטן יותר מהבגדים שיש להן בארון. הן הביטו בי כאילו הייתי מצטרפת חדשה לכת. מי שראתה את האור. את האמת. ככה בטח מרגישות בתולות שנייה לפני שערפדים מבטיחים להן נעורי נצח. "תשמעי" אמרה סוקי(סליחה, זה השם הכי ערפדי שיכולתי לחשוב עליו. וזה בהחלט נשמע יותר טוב מ"מירי") "גברים צעירים זה הטרנד החדש. תראי את דמי מור, את מיכל אמדורסקי. כולן קוגריות גאות!".
"סליחה" שיסעתי אותה בעדינות "דמי מור השקיעה בגוף שלה 100,000 דולר כדי להיראות בגילנו ומיכל אמדורסקי לא אכלה פחמימות מאז יום כיפור חרל"ט. הן לא בדיוק המודל שלי לזוגיות בריאה. או לבריאות. חוצמזה, אין לזה עתיד".
"אין לזה עתיד?" שאגה אליי דרלין (נו, טרו בלד, תשארו איתי חבר'ה) "אשטון קוצ'ר מצלם את אישתו בתחתונים וברוס ויליס הוא החבר הכי טוב שלו! איך את יכולה להגיד שלקשרים כאלו אין עתיד? אפילו קורטני קוקס עשתה מזה סדרה! ואם זה לא תו תקן לתופעה איכותית, אז מה כן?". וכך בעודן לוחשות מולי, זועמות, צועקות ומתזזות את הגברים הצעירים שלהן להביא להן קינוחים מהוופל בר, למדתי את עשרת הדברים הכי חשובים שאת צריכה לדעת, אם נישנוש דם טרי הופך להיות חלק מהתזונה המאוזנת שלך.
1. more time for you- רוב הסיכויים שאין לו עבודה מוקדם בבוקר. לעזאזל, רוב הסיכויים שעדיין אין לו בכלל עבודה והוא חותם אבטלה וגר עדיין עם ההורים. אז מה? פחות זמן להשקיע בשירות לקוחות של חברה סלולרית, זה אומר יותר זמן להשקיע בשירות לקוחות שלך. הוא לא חייב לקום מוקדם בבוקר,יש לו זמן להכין לך ארוחת בוקר ובאופן כללי הוא לא ירדם כשאת מספרת לו איך עבר עלייך היום, כי את היום שלו והוא לא קם מהספה כבר חמש שעות כי הוא מנסה לעבור שלב בפלייסטיישן החדש שחבר שלו הביא לו מניו יורק. אז כן, יש לו הרבה זמן ורובו צריך להיות מוקדש לך.
2. עמידות - בתקווה שלא נפלת על בתול או חסר ניסיון לגמרי, זכית בפיס. גברים צעירים בכושר מחזיקים מעמד יותר זמן והשמועות אומרות גם כמה פעמים בלילה. כדי לוודא שב"כמה פעמים בלילה" לא מדובר על פעם שנמשכת שתיים וחצי דקות בלבד, כדאי לעשות ניסויים על יבש קודם. ואם הוא מצטט לך מדו"ח קינסלי - תפטרי ממנו. בחור בגילו לא אמור לדעת דברים כאלו.
3. מגמת עיצוב פנים- בחורים צעירים להוטים ללמוד, לרצות ולעשות כרצונך. יש גברים שמנצלים את היכולת הזו ונרשמים למסלול ישיר לדוקטורט או לשירות קבע בחיל האויר. זה נחמד, רק חבל שהם יאבדו את בתוליהם בגיל 34. את הנורמליים כדאי לתרום לטובתך וללמד אותם כל מה שאת יודעת. אפשר לעשות ניסויים, לחקור יבשות חדשות ובעיקר להנחיל לו את העובדה הבאה: מין אוראלי זה לא אופציה לפור פליי, אלא חלק קבוע מהעניין.
4. הערצה מתבקשת - מתקשר קצת לסעיף הקודם, אבל קצת אחרת. אם התרגלת לצאת עם בחורים שמציגים לך חזות שהם יותר טובים ממך ונהנים להתנשא עלייך בניסיון החיים שלהם - קחי פסיכולוג. אבל אחרי שתסיימי את הטיפול, כדאי לך לאמץ בחור צעיר שיראה בך מודל להערצה. הצעירים בימינו כל כך נרגשים שמישהו שווה כל כך שמה עליהם, שהם מסתכלים עליה בעיני פודל ומחמיאים לה תדיר. אם תשחקי את קלפייך נכונה, תצליחי לגרור מחמאות גם על הבקיני ווקס החדש שלך. ונכון שזה כיף לעשות את זה בשביל מישהו שרואה את זה כאקט של אהבה ולא כחלק מדרישות הבסיס?
5. קצב- מתאים בעיקר לנשים דומיננטיות. את קובעת לאן זה יתקדם. מתי תפגשו, מתי לא. הקלפים אצלך ולשם שינוי מהלך העיניינים נקבע על פי סדר היום שלך (בכל זאת, את זו עם העבודה, קריירה, חברים וכו') ולא שלו. תרצי לצאת היום - אז תצאו. מתחשק לך להישאר בבית ולגנוח מכאבי מחזור - חובה עליו להבין (במיוחד כי המילה "מחזור" מהלכת עליהם אימים, לא משנה באיזה גיל הם).
6. בגרות נפשית - שלך. לא שלו. הרי רוב הבנות בשכבת הגיל שלו עסוקות כרגע בשנאה עצמית, הקאות בשירותים, לבישת מכנסיים נמוכים מידי והתמודדות עם חוסר ביטחון עצמי ברמת שיתוק כללי. את כבר עברת את זה, נצרבת, נכוות, ושרדת לספר. את מסוגלת להציע לילד, סליחה, לבחור, אישה בוגרת, בשלה שאמנם גם לה יש חצ'קונים, אבל גם יש לה את הכסף לקנות את המייקאפ היקר של דיור כדי להסתיר אותם.
7. עדכוני הדור הצעיר - לא שאת צריכה לשמוע עכשיו את האלבום של ליידי גאגא הפוך (אומרים שזה מזמן את השטן או מיקי בוגנים, אני לא עוקבת), אבל את כן צריכה מישהו שיורד לך תוך שעה את כל העונה החדשה של '30 רוק' או ''בטי', יכין לך את האוסף המושלם של בלוז שנות ה-40 או ייקח אותך למסיבות טבע סודיות שאפשר להגיע אליהן רק על ידי הקשת רצף מספרים בלתי הגיוני בפייסבוק. הוא הקישור שלך לכל אלו והדרך לגרום לחברות שלך לקנא.
8. לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן - אין צורך להתמודד עם שותפים מזוויעים, סדינים מסריחים או תכולת מקרר שמשמשת כתוכנית ב' במקרה שהכור בדימונה יכשל. הבחור כל הנראה גר עם ההורים (ע"ע סעיף זמן) ולשם את לא מוזמנת, אלא אם כן מתחשק לך שאמא שלו תוציא עלייך קללה אצל המכשפה ההיא מאשקלון. לכן, רוב הביקורים שלכם יהיו אצלך, על הסדינים שאת כיבסת ועם אוכל שראוי לבני אדם. מקסימום קונטרול.
למתקדמות: סקס במכונית. נכון שלא עשית את זה מאז תחילת שנות ה-2000? נכון שזה מזכיר נשכחות שהסטיק נתקע לך בגב? ונכון שזה כיף מידי פעם? חוצמזה, הגב לא ייתפס לבחור צעיר.
9. רעננות החומר- אוקי, זה קצת ביצ'י להגיד וזה גם תופס לשני המינים, אבל ככל שאנחנו מתבגרים ועוברים עוד ועוד מערכות יחסים, משהו בנו מתקשה. הנאיביות נעלמת, האמונה בבני אדם נרמסת ובאופן כללי לא מתחשק לנו לתת לאף אחד צ'אנס להיכנס לנו ללב. בחור צעיר, אלא אם כן הוא בדיוק נפרד מאהבת נעוריו מגיל 16, הרבה יותר נקי מכל החרא שמסתובב לנו ברחובות ומספיק נאיבי-נקי אחד בשביל להזכיר לך איך זה היה פעם. רק תשדלי לא להרוס לו.
10. עתיד - אם שרדת עד לפה, את יודעת שאין לזה עתיד. נכון, יש כמה סיפורי אהבה גדולים כאלו, רובם שייכים לאליזבת טיילור, אבל ילד בן-22-23 לא רוצה מה שאישה בת 29-30 רוצה. אם מצאת בחור כזה, שמרי עליו מכל משמר, עשי את הכיף המתבקש ושחררי אותו לאוויר העולם אחרי כמה חודשים בלי יותר מידי צלקות בלב. שלך או שלו. כי גם לאחרות מגיע ליהנות.
ויותם, תתקשר.
